כל מילה נחשבת – ארבעה טיפים לעריכת דיאלוג

 

דיאלוגים נוטים לנפח תסריטים , ולא מהסיבות הנכונות. כשאני מקבלת תסריט שמחזיק מספר לא סביר של עמודים, נגיד – 170 עמודים לפיצ'ר של 90 דקות או 200 עמודים לפרק בן 45-50 דקות בסדרה, או אפילו 25 עמודים לסרט קצר של 10 דקות – אני מיד יודעת שיש כאן בעיה, בעיה כי כתיבה תסריטאית היא כתיבה ויזואלית שמהותה  היא להראות ולא לספר .

נכון,  יש תסריטאים דברניים (סורקין , טרנטינו, וודי אלן), ויש ז'אנרים מרובי מלל ( בטלוויזיה –  דרמות יומיות הן דוגמה נהדרת ) אבל גם כאן  הדיאלוגים שומרים על העקרון שאומר שאם הדיאלוג לא מניע את הסיפור קדימה או  חושף אינפורמציה משמעותית שלא ניתן לתקשר בשום דרך אחרת סביר להניח שצריך לערוך או לשכתב אותו.

אז כתבתם דיאלוג נהדר ואתם מבסוטים עד הגג. בשלב הראשון – תנו לעצמכם טפיחה על השכם, מגיע לכם! בשלב השני –  קיראו את הדיאלוג ושאלו – איך אני יכול לתקשר את אותה המשמעות בפחות מילים?

שימו לב לנקודות הבאות:

  1. האם אפשר להחליף את הדיאלוג בפעולה שיש לה את אותה המשמעות? זיכרו –  דמות היא פעולה. תמיד תעדיפו להראות את הדמות שלכם פועלת מאשר מדברת.
  1. האם הדיאלוג מספר לנו משהו שאנחנו יכולים לראות? כי אם אפשר לראות את זה  – אז למה צריך לדבר על זה?
  1. האם הדיאלוג מניע את הסיפור קדימה (במילים אחרות – גורם למשהו לקרות) או חושף אינפורמציה משמעותית שלא ניתן לתקשר בדרך אחרת? אם לא – כנראה שהוא לא צריך להיות שם!
  1. האם הדמויות משוחחות אחת עם השניה , או שהן מסבירות דברים לצופה? אם הן מסבירות דברים לצופה (כלומר, חושפות מידע ששייך לאקספוזיציה), חיזרו לתחילת התסריט ובידקו האם זהו מידע שניתן לכתוב סביבו סצנה טובה.

 

 

טלי

 

רוצים לקבל עדכון כשתסריטיפ חדש יעלה? השאירו את פרטיכם כאן:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות